גזר דין בתיק ת"פ 8279-07

1.       הנאשם, יליד 1986, הורשע, לאחר שמיעת ראיות, בעבירות של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה, לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין, תשל"ז- 1977 (להלן: החוק); חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(2) לחוק; הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקיד, לפי סעיף 275 לחוק. הנאשם זוכה מעבירה של העלבת עובד ציבור, לפי סעיף 288 לחוק.

2.        על פי הממצאים שנקבעו בהכרעת הדין, ביום 2.10.2007, בשעת בוקר, חנה רכבו של הנאשם, מסוג טויוטה, בתחנת דלק 'אלונית', ליד כביש 31, כשהנאשם יושב במושב הנהג. באותו יום, התקיים באיזור מבצע אכיפה של משטרת התנועה, בשיתוף מסוק משטרתי בו שהה סייר אוויר; ניידת משטרה בה נהג קצין משטרת התנועה, שעימו שתי שוטרות, נכנסה לתחנת הדלק; הקצין ביקש מהנאשם להציג את רישיונותיו; משהסתבר לקצין כי ברכבו של הנאשם לא מותקן שלט של "נהג חדש", כנדרש, רשם דוח לנאשם, אולם זה סירב לקבלו, והניח את הדוח על שמשת הניידת, תוך צעקות כי "ישרוף את הדו"ח" וכי "יגנוב" כדי לממן את הקנס. קצין המשטרה נטל את הדוח, והניחו בתוך רכבו של הנאשם.

בתגובה, יצא הנאשם מתחנת הדלק בנסיעה מהירה ופרועה, בניגוד לכיוון התנועה; קצין המשטרה סימן לנאשם לעצור, אולם הנאשם התעלם מהוראת הקצין, ונכנס לכביש 31, שהינו כביש בין עירוני, תוך נסיעה מהירה, ללא מתן זכות קדימה, וגרימת סיכון לנהגו של רכב שהתקרב לצומת מימין; הנאשם נהג במהירות לעבר הישוב לקיה, ביצע ניסיונות עקיפה מסוכנים, ונכנס לצומת לקיה, תוך שסיכן נהג רכב שהגיע לצומת מכיוון לקיה; הנאשם המשיך לנהוג באופן פרוע בתוך הישוב לקיה, וסיכן הולכת  רגל שניסתה לחצות כביש עם עגלת תינוק, והולך רגל נוסף.

3.       מעצרו של הנאשם התאפשר, לאחר שסייר האוויר, שעקב כל העת אחר רכבו של הנאשם, כיוון את שוטרי הניידת לעבר מקום עצירת הרכב בתוך הישוב לקיה.

הנאשם היה  נתון במעצר, בין הימים  2.10.2007  -  8.11.2007.

4.       ב"כ המאשימה עותרת להטלת עונש של מאסר ממשי וארוך, מאסר מותנה, ופסילת רישיון נהיגה, נוכח הסיכון שנגרם לנהגי והולכי רגל, כמתואר, ולנוכח הזלזול שגילה הנאשם בהוראות השוטרים. צויין כי הנאשם נעדר עבר פלילי. לחובתו עשר הרשעות תעבורה.

5 .       ב"כ הנאשם סבור, כי נסיבות האירוע אינן מחייבות הטלת עונש של מאסר ממשי, וכי ניתן להסתפק בהטלת מאסר בדרך של עבודות שירות, תוך התחשבות בנסיבות העבירה, נסיבותיו האישיות של הנאשם, וצורכי שיקום. באשר לנסיבות העבירה טוען הסניגור, כי קצין המשטרה התאנה לנאשם, וביקש לבדוק את רישיונותיו, על רקע מוצאו, ובשל חשד, שלא אומת, כי הנאשם נמצא בתחנת הדלק על רקע פעילות הקשורה בשבח"ים. הנאשם לא הבין מדוע ניתן דוח, ולכן סרב לקבלו, ונסע מהמקום.

הסניגור עמד עוד על נסיבותיו האישיות של הנאשם - צעיר, כבן 21 במועד ביצוע העבירות, ונעדר עבר פלילי. עוד צויין, כי מאז האירוע, הקים הנאשם משפחה, והוא אב ל-3 ילדים. אחד מילדיו, הינו בן ימים ספורים, והנאשם טען כי הוא חולה ונזקק לטיפול. הנאשם החל לעבוד בקק"ל, וצורף מכתב המלצה ממעסיקו (נ/4), בו צויינה מסירותו של הנאשם לעבודתו. ההגנה מבקשת גם להתחשב בכך שהנאשם היה נתון במעצר, שלאחריו שוחרר בתנאים מגבילים, בכללם במעצר בית. עוד נטען, כי חרף בקשת ההגנה, לא ניתנה לנאשם אפשרות לעמוד בפני שירות המבחן לקבלת תסקיר.

הנאשם חזר וטען, בדברו האחרון, כי לא ביצע את מעשי העבירה בהם הורשע, ועתר לנהוג בו על פי מידת הרחמים.

6.      בית המשפט העליון עמד בשורה ארוכה של פסקי דין, על החומרה המיוחדת, הנודעת לביצוע עבירות מסוג אלה בהן הורשע הנאשם. עבירות אלה, המתאפיינות בנהיגה פרועה תוך התעלמות מצרכי זהירות בסיסיים, וזלזול מופגן בהוראות גורמי האכיפה, גורמות לסיכון חיי המשתמשים בדרך, ועלולות להמיט אסון. נפסק, לא אחת, כי עבירות אלה הגיעו לממדי תופעה נרחבת, בכבישי דרום הארץ, וכי יש מקום להטלת עונשים מחמירים, גם משמדובר בנהגים צעירים וחסרי עבר פלילי, וזאת לצורך סיכול הסיכון החמור הנשקף לציבור תמים של עוברי דרך, הנקלעים לנתיב הנסיעה של הנהג המשתולל, בעת הימלטות מפני רכבי שיטור. (ראו בעניין זה, ע"פ 1535/06 מדינת ישראל נ' יוסי לוי (ניתן ביום 13.1.2010);  ע"פ 9750/09  אולג ליפיינקו נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 6.10.20109, בה ציין בית המשפט כי "הענישה המקובלת עומדת כיום על מספר שנות מאסר ומספר שנות פסילה מלהחזיק או לקבל רישיון רכב").

ב- ע"פ 6986/09 אברהם אורנשטיין נ' מדינת ישראל, (ניתן ביום 15.3.2010), נאמר עוד בעניין זה:

" ....אולם ידוע הוא כי טבען של עבירות בכביש, המתבצעות במסגרת פעולה שגרתית ויום יומית, מביא לכך שעבירות חמורות, המסכנות חיי אדם ומבטאות זלזול בנציגי החוק, מתבצעות על ידי מי שלכאורה הינם אנשים "נורמטיביים". על כן עלינו להתייחס לאותם אנשים "נורמטיביים" כעבריינים מן השורה, "ובהיותם מה שהם חובה היא המוטלת עלינו למוד להם כרישעתם" (ע"פ 8103/05 עותמאן נ' מדינת ישראל, 19.12.2005)).

עוד מן הראוי לציין כי גם בין מכלול פסקי הדין שהציגה ההגנה, הרלוונטיים לענייננו, עמד בית המשפט העליון על חומרת תופעת הנהיגה בנסיבות דומות, ועל הצורך בהטלת ענישה מרתיעה. כך בע"פ 7798/08 מ"י נ. שביקוב (ניתן ביום 22.1.2009), בו המיר בית המשפט העליון עונש בעבודת שרות, במאסר ממשי בן שנה, נאמר על ידי כב' השופט א.א. לוי:

".... אנו עדים בשנים האחרונות לתופעה חמורה נוספת, ששוב אינה נחלתם של יחידים. נהגים שנדרשים על ידי שוטרים לעצור, אם לבדיקה שגרתית או כתוצאה מביצוע עבירת תעבורה, נמלטים בנסיעה מהירה, וכתוצאה מכך מתפתח מרדף בו מסכנים הרודפים, הנרדף ואזרחים תמימים את חייהם. נוכח מציאות קשה זו נדרשו בתי המשפט להרים את תרומתם לביעור תופעה זו, בה כרוכים לא רק סכנה לכלל, אלא גם זלזול מופגן ובוטה בחוק ובאלה השוקדים על אכיפתו. לפיכך, הנחה בית משפט זה את הערכאות הדיוניות להחמיר בעונשם של נהגים נמלטים, ומנקודת השקפה זו חורג העונש שנגזר למשיב חריגה ניכרת מרמת הענישה הנוהגת והרצויה."

עוד צויין בפסק הדין, כי בעונש שהוטל, כדרכה של ערכאת ערעור, לא מוצה הדין עם הנאשם.

עם זאת, כידוע, מונחה בית המשפט, תמיד, לבחינת נסיבותיו האישיות של הנאשם העומד בפניו, כמו גם נסיבות ביצוע העבירה:

"אין בית משפט פטור מבחינת נסיבותיו הקונקרטיות של כל מקרה המובא בפניו, ומנקיטה בענישה שקולה ומאוזנת, הנותנת ביטוי הולם לא רק לשיקולי החומרה ולמדיניות ענישה כללית, אלא גם לשיקולים פרטניים, אינדיבידואליים, המיוחדים לנאשם." (ע"פ 10149/08 מדינת ישראל נ' גוואד מוסלמיאן (ניתן ביום  24.3.2008)).

7.       כפי שצויין בהכרעת הדין, יש להניח כי כתב האישום לא היה בא לעולם, אם היה הנאשם מקבל עליו את הדין, ונמנע מתגובתו הסוערת, לאחר הגשת הדוח, שבעקבותיו, וללא כל היגיון, החל בנהיגה משתוללת ומתגרה, נוכח פני קצין המשטרה, שניסה תחילה למנוע ממנו את המשך הנסיעה.

נקבע אומנם, כי ניתן היה בידי קצין המשטרה להפעיל שיקול דעת נוסף, אם היה מקום לרישום הדוח מתחילה, שעה שהרכב היה במצב של חניה בתחנת הדלק, ולאחר שניתן היה להיווכח כי השלט 'נהג צעיר' נשמט ממקומו על שמשת הרכב, ואולם, יש לדחות מכל וכל הטענה שההגנה חוזרת ומשמיעה, ללא כל בסיס ראייתי, כי הדוח הוגש על רקע לאומיותו של הנאשם.